ירושלמי- קביעת מזוזה דרך המחשבה

"בְּהִתְהַלֶּכְךָ??׀ תַּנְחֶ?ה אֹתָ?ךְ בְּֽ?ש?ׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹ?ר עָלֶ?יךָ"

ברוך אתה ה' א-לוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו, וציוונו לקבוע מזוזה בפתחי בתינו.

איך קובעים מזוזה? צריך לחבר אותה אל הפתח.

בבבלי (מנחות לב) מביאים ברייתא: "תלאה במקל.. סכנה ואין בה מצוה. של בית מונבז המלך היו עושין בפונדקותיהן כן זכר למזוזה."

זאת אומרת, שאם היא לא קבועה, אלא רק קבועה במקל המונח בפתח, אין כאן קיום מצוה. חיילי מונבז המלך היו עושים כך בכל זאת, כאשר היו במקומות בדרך הפטורים ממזוזה, כדי שיהיה אצלם זכר למזוזה, אף שבוודאי אין כאן מצות מזוזה.

בירושלמי (סוף מגילה) סוברים אחרת:

"חקק בראש המקל והניחו במקום שאינו ראוי לו - סכנה שאין בה מצוה (- אבל אם הניח את המקל עם המזוזה במקום הראוי למזוזה, כשרה). רבי בא בשם רב יהודה: ואפילו לא סמרו (- אפילו לא חיבר אותה במסמרים).

(ושואלים:) והא תני והוא שסמרו? (- הרי שנינו שצריך לחבר במסמר?

ועונים:) א"ר יוסה: והוא שייחדו לכן (- אם ייחד את המקל להיות מונח בקביעות כחלק מהפתח, זה מועיל גם אם לא חיבר במסמר, ורק אם לא ייחד את המקל להיות שם, חייב לחבר במסמר).

(ומוסיפים ואומרים, שהחיילים) של בית מלוון היו עושין כן בפולמסיות (כשהיו יוצאים למלחמות, היו מניחים מקל עם מזוזה בפתח, בעת שהותם שם)."

לפי הירושלמי ניתן להניח את המקל עם המזוזה בפתח, ולייחד אותו בדעתו להיות חלק מהפתח, והמזוזה כשרה. ובאמת כך היו נוהגים החיילים, שהיו מניחים מקל עם המזוזה בפתחיהם, ויוצאים כך ידי חובת מזוזה.

מה שורש ההבדל בין התלמודים?

באורות הקודש (ב רפח), הרב זצ"ל אומר שבחו"ל אין מתגלה כי אם הערך של המעשה, ובארץ ישראל מתגלה קדושת המחשבה.

זאת אומרת, שההבדל שראינו כאן הוא בשורש תפיסת העולם של הבבלי והירושלמי.

לפי הבבלי הקביעה נמדדת לפי עולם המעשה, ולכן רק מסמר וכיוצא בו מועיל, אבל בירושלמי גם ע"י ייחוד המקל במחשבתו, מועיל להחשיב את המזוזה קבועה בפתח.

יתן ה' ונזכה להתעלות ולהקבע בדרכי חשיבה וסדרי חיים גבוהים, כראוי לתורת ארץ ישראל, המחכה לנו.